בשלב מסוים בחיים, הגוף מתחיל לשלוח אותות של ירידה בתפקוד פיזי או קוגניטיבי, או שהוא עבר טראומה מסוימת הגורמת לו לירידה דומה, ישנן מספר מסגרות טיפוליות היכולות להתאים על מנת לסייע לו לחזור לפעילות תקינה או לשפר אותה.
אחת המסגרות הטיפוליות המומלצות למצבים אלו היא הריפוי בעיסוק. סקירה של מסגרת זו עבור מבוגרים – כאן לפניכם.
ריפוי בעיסוק – מה זה אומר?
תחום זה שייך לתחום הבריאות ומטרתו לסייע לאדם המטופל לחזור לתפקוד ופעילות בעיסוקים החשובים לו ולאורח חייו.
ניתן לפנות לטיפול בתחום הריפוי בעיסוק בכל גיל, שכן הטיפול הוא לאלו שקיימת אצלם הפרעה כלשהי בתפקוד בעקבות בעיה פיזית, נפשית, קוגניטיבית או תקשורתית. הבעיה יכולה להיות מולדת, או בעקבות טראומה (תאונה, ניתוח וכדומה), וכמובן גם בעקבות ירידה בתפקוד בגלל גיל מתקדם (על כך יורחב בהמשך).
הטיפול עצמו הוא פרטני, כיוון שהוא מותאם למטופל באופן אישי על פי האבחון שנעשה לו.
הטיפול בתחום זה ניתן במסגרות רבות: קופות החולים, מרפאות פרטיות, מעונות שיקום, בתי אבות ובתי דיור מוגן, מעונות יום, ועוד.
מתי אדם מבוגר צריך ריפוי בעיסוק?
כאשר אדם מבוגר או הקרובים אליו מבחינים בירידה בתפקוד היום-יומי שלו, ומעוניינים לשפר את המצב על מנת שאותו אדם יוכל להמשיך לתפקד באופן עצמאי בביתו ובמסגרת הקהילה, ניתן לפנות למרפא בעיסוק. הירידה בתפקוד יכולה לנבוע מכמה סיבות:
- ירידה קוגניטיבית המקשה על הקשיש לבצע פעולות יומיומיות עצמאיות
- פגיעה מוחית בעקבות תאונה או פרוצדורה רפואית
- פגיעה או חבלה המקשה על התפקוד היומיומי
- שינויים שחלו בגוף בעקבות נפילה, תאונה או כל טראומה אחרת
- שינויים שחלו בגוף בעקבות מחלה מתמשכת או כזו שפגעה באיברים כגון פרקים וגפיים
אבחון לקראת טיפול באמצעות ריפוי בעיסוק
המרפא בעיסוק יבצע אבחון מקיף על אורח חייו של המטופל הכולל בדרך כלל ראיון אישי עם המטופל, בדיקת היכולות הפיזיות והקוגניטיביות על ידי בקשה לבצע פעולות מסוימות, קבלת חוות דעת רפואית, שיחה עם הקרובים של המטופל, בין אם מדובר בבן זוג, משפחה, מטפל סיעודי וכדומה – אלו בדרך כלל יכולים לתת מידע שהמטופל לא מודע אליו ושהם רואים במהלך היומיום.
כמו כן, במידת האפשר המטפל מבצע גם מעין תיאום ציפיות עם המטופל על מנת שמטרת הטיפול תהיה ברורה.
מהלך טיפול בריפוי בעיסוק עם מבוגרים
כפי שצוין מעלה, ריפוי בעיסוק הינו טיפול פרטני ומותאם אישית לצרכיו של המטופל. לאחר האבחון המקיף של חיי המטופל, ניתן להרכיב לו תכנית טיפולית רלוונטית. התכנית לעיתים גם כוללת התייחסות לסביבת המטופל. להלן דוגמאות לרכיבים שיכולים להיכלל בתכנית הטיפול:
- תרגילים וגירויים קוגניטיביים: קשישים שחלה אצלם ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, נוטים לנטוש תחביבים שהעסיקו אותם בשעות הפנאי והיו משמעותיים עבורם. התרגילים והגירויים מאפשרים למטופל לבנות מחדש את השגרה החיונית הזו באופן שיתאים למצבו.
- תרגילים וגירויים פיזיים מוטוריים: ירידה ביכולות הפיזיות, בין אם נגרמו בעקבות תאונה או ירידה בתפקוד בגלל הזקנה, משפיעה מאוד על ההתנהלות היומיומית הקריטית (בישול, רחצה, ניקיון וכו') וגם על הפעילות המשמעותית של תחביבים (ספורט, יצירה וכו'). התרגילים המוטוריים מאפשרים למטופל להחזיר (באופן מלא או חלקי) את התפקוד באיברים הפגועים או החלשים, או לאמץ יכולות תפקודיות חדשות אם ישנם איברים שלא מתפקדים כלל. לדוגמה – אם היד החזקה הכותבת נפגעה ולא תוכל יותר לתפקד, המרפא בעיסוק יוכל לבצע תרגילים שיחזקו את היד השנייה ואף יתרגלו אותה למצב של כתיבה.
- סביבת המחייה של המטופל: המרפא בעיסוק יוכל לייעץ למשפחת המטופל כיצד להתאים את מרחה המחייה שלו למצבו, מבחינת עזרים טכניים או טכנולוגיים שיסייעו לו בחיי היומיום, כמו לדוגמה: הוספת ספסל במקלחת, התאמת כורסה בסלון, מעקות בטיחות, התאמת כיסא גלגלים, זכוכיות מגדילות למיניהן (לטלוויזיה לדוגמה), טלפון עם מסך גדול, אביזרי בישול ואכילה ועוד.
- רתימה של דמויות מפתח: קרובי משפחה או מטפל סיעודי יכולים להוות דמות משמעותית שתסייע לקשיש לבצע את התרגולים גם מעבר לשעות הטיפול הרשמיות. אנשים אלו יכולים לוודא שהקשיש קלט את תוכן הטיפול ושהוא מיישם אותו בשטח. כמו כן הם יכולים לתת למרפא בעיסוק פידבק של "צופים מהצד" על תפקודו של הקשיש ובכך לעזור להתקדמות שלו.
