נגעים בחומר הלבן במוח והשפעתם על התפתחות של דמנציה

להלן ממצאים של מחקר רוטרדם (The Rotterdam Scan Study), שבדק את שכיחותם של נגעים בחומר הלבן במוח, באנשים מבוגרים. אוכלוסיית המחקר כללה אנשים מבוגרים שעברו בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית.

המדע מנסה כל העת לתת מענה ולמצוא פתרון לבעיות קשות אלה שמאפיינות את בני הגיל השלישי, כמו דמנציה ואלצהיימר. בדיור המוגן גיל פז מודעים לחשיבות הרבה שאנשי מקצוע שמטפלים במבוגרים, יהיו מעודכן באשר למחקרים האחרונים בתחום, כדי לשפר את השירות שמקבלים דיירי הבית.
חומר לבן הוא רקמה במערכת העצבית המרכזית, שמורכבת ברובה מאקסונים (סיבי עצב שמשמשים כשלוחות של תאי העצב). הרקמה משמשת כצינור שמעביר מידע במערכת העצבים. צבעו של החומר הלבן נובע משכבת המיאלין שמכסה את האקסונים, מבודדת אותם ומאפשרת להם להוליך במהירות גבוהה דחפים עצביים.

החומר האפור, בניגוד ללבן, מכיל בעיקרו גופי תאים. החומר הלבן מקשר בין אזורי החומר האפור במוח ובעמוד השדרה ומוליך ביניהם אותות.
המיקום של החומר הלבן במערכת העצבית: תת-קליפת המוח, תת-קליפת המוח הקטן, בעומקו של המוח הגדול, בחלקים החיצוניים של עמוד השדרה.
כשהחומר הלבן נפגע, הדבר עלול לגרום למחלות שקשורות למערכת העצבים, כמו אלצהיימר או טרשת נפוצה.
המחקר מצא כי נגעים בחומר הלבן נראים לעיתים קרובות בסריקות הדמיה שנעשות לאנשים מבוגרים ללא דמנציה ועם דמנציה.

נגעים אלה מיוחסים לשינויים ניוונים של כלי דם קטנים והם מעורבים בהתהוות מחלה שקשורה לירידה קוגניטיבית ולשיטיון.

יש ראיה לכך שבמיוחד נגעים בחומר הלבן שסמוכים לחדרי הלב (periventricular) קשורים לירידה קוגניטיבית, ואילו נגעים בחומר הלבן שנמצא בתת-קליפת המוח עלולים להיות קשורים לדיכאון בגיל מבוגר.

המחקר בדק את חלוקת תדירות הנגעים בחומר הלבן, בסמוך לחדרי הלב או בתת-קליפת המוח, לפי גיל ומין.

במחקר נבדקו 1077 אנשים בגילים שבין 60 ל-90. הם נדגמו באופן אקראי מתוך האוכלוסייה הכללית. כל הנבדקים עברו סריקות הדמיה; הנגעים בחומר הלבן דורגו בנפרד עבור אזור המוח התת-קליפתי ועבור האזור הסמוך לחדרי הלב.
התוצאות מלמדות שמכלל הנחקרים, 8% היו נקיים לגמרי מנגעים בחומר הלבן בקליפת המוח, ל-20% לא היו כלל נגעים בחומר הלבן בסמוך לחדרים, ול-5% לא היו נגעים בחומר הלבן בשני האזורים.

שיעור הנגעים בחומר הלבן עולה עם הגיל באופן דומה אצל נשים וגברים. אצל נשים הייתה נטייה ליותר נגעים בחומר הלבן באזור התת-קליפתי של המוח, מאשר אצל גברים. הסיבה להבדל נעוצה בעיקר בהבדלים בין נפח הנגעים בחומר הלבן בחזית המוח.

גם נגעים בחומר הלבן בסמוך לחדרי הלב היו תכופים יותר בקרב נשים מאשר גברים. בנוסף, מספר רב יותר של נגעים בחומר הלבן באזור קליפת המוח היו שכיחים יותר אצל נשים מאשר גברים וכך גם באשר לנגעים בחומר הלבן בסמוך לחדרי הלב. עם זאת, אף אחד ממצאים אלה לא היו מובהק מבחינה סטטיסטית.

לסיכום, נראה כי השכיחות והמידה של הנגעים בחומר הלבן במוח עולות עם הגיל. אצל נשים הנטייה לנגעים בחומר הלבן הייתה גבוהה יותר בהשוואה לגברים. ממצא זה מדגיש את המציאות שבה נשים סובלות יותר מדמנציה מאשר גברים, במיוחד בגיל מבוגר יותר.