מבוגרים נוטים יותר להתייחס להתנהגות הציבור כאנטי חברתית

מחקר שנערך בבריטניה משווה בין תפיסות בני נוער לגבי מה נחשב כהתנהגות אנטי חברתית, לבין התפיסות של מבוגרים ומוצא הבדלים משמעותיים ביניהם.

צוות מקצועי שעובד במסגרת שבה מתגוררים בני הגיל השלישי, כדוגמת בית גיל פז, חשוב שיהיה מודע למחקרים מדעיים שונים שנוגעים לאוכלוסיית הגיל בה הם מטפלים, כולל ממצאי מחקר זה.
ד”ר סוזי האלי (Susie Hulley), כיום במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטת קיימברידג’, היא מחברת המחקר אשר פורסם בכתב העת למניעת פשיעה וביטחון בקהילה (Crime Prevention and Community Safety). המחקר נערך כשלמדה ב-University College London.

החוקרת מצאה שהמבוגרים היו בסבירות גבוהה יותר מאשר בני נוער, להתייחס להתנהגות הציבור כאנטי חברתית, במיוחד כאשר היה מדובר באנשים צעירים.

ד”ר האלי מאמינה כי תפיסות לגבי סיכון עשויות להשפיע על דעתם של בני הגיל השלישי על בני הנוער, וטוענת כי המידע שיש למבוגרים על צעירים, לדוגמה, מהתיאור השלישי שלהם בתקשורת, מגדיר אותם לעיתים קרובות במונחים לפיהם בני הנוער מהווים איום, לכאורה, על המבוגרים.
לצורך המחקר שבו נאספו נתונים בשנת 2006, ד”ר האלי השוותה בין דעות של 185 תלמידים בבתי הספר בלונדון בגילאים שבין 11 ל-15, עם דעותיהם של יותר מ-200 מבוגרים שחיים באותם אזורים.

כל המשתתפים מלאו שאלונים שבהם התבקשו להתייחס לאיורים של תרחישים שמתארים 18 התנהגויות ציבוריות שונות שנעו בין "תקיפת שוטר” ל”אנשים צעירים מסתובבים ברחובות או בפארקים”, ולתת את דעתם על מה נחשב בעיניהם כהתנהגות אנטי חברתית.
תוצאות המחקר הראו כי קיים פער דורות רחב באשר למה שנחשב כהתנהגות אנטי חברתית:

• מעל 80% מהמשתתפים המבוגרים היו בדעה כי לקלל בציבור זו התנהגות אנטי חברתית, לעומת 43% מבני הנוער.
• יותר מ-60% מהמבוגרים רואים בסקייטבורד או ברכיבה על אופניים ברחוב כהתנהגות אנטי חברתית, לעומת פחות מ-8% מהצעירים.
• 40% מהמבוגרים חושבים שמצב שבו אנשים צעירים שמסתובבים סתם ברחובות מסמנת התנהגות אנטי חברתית, לעומת רק 9% מבני הנוער.
• עם זאת, ביחס להתנהגות פלילית, רוב ניכר (לפחות 93%) מהמבוגרים ומבני הנוער הסכימו כי רצח, תקיפה, פריצה וגניבה מחנויות הם התנהגות אנטי חברתית.

כשזה מגיע להתנהגות שנמצאת בקצה הספקטרום של ההתנהגות הלא פלילית, הפער בין הדורות מתרחב במידה ניכרת במונחים של מה נחשב בעיניהם כהתנהגות אנטי חברתית. היו הבדלים גדולים, למשל בהתייחסות להשלכת פסולת ברחוב, לעיסת מסטיק, לגירוד שמות מחלונות האוטובוסים, לחניה בלתי חוקית ולריסוס צבע על קירות.
זהו מחקר ראשון מסוגו שבוחן שתי קבוצות גיל שממלאות את אותו שאלון. לפי ד”ר האלי הממצאים מציעים כמה תובנות רבות ערך עבור קובעי המדיניות שמחפשים דרכים ללכד את הקהילה. זה די מדאיג שנוכחותם של בני נוער במקומות ציבוריים, בלי קשר להתנהגות שלהם, נחשבת להתנהגות אנטי חברתית על ידי 4 מתוך 10 מבוגרים.

כאשר פער הדורות הולך ומתרחב, טוענת ד”ר האלי, חייבים לשפר את החיבור החברתי על ידי הבאת המבוגרים והצעירים יחדיו, כך שהמבוגרים יוכלו להבין טוב יותר את בני הנוער ואת ההתנהגות שלהם.

לדוגמה, היא מציינת כי מחקרים קודמים הראו שאנשים צעירים מתאספים במקומות ציבוריים שבהם משתמשים מבוגרים, כדי להרגיש בטוחים, והמבוגרים לעיתים קרובות לא מכירים את הצעירים המקומיים ומפרשים את ההתנהגות שלהם כסיכון עבורם.
תוצאות המחקר הראו שלא זו בלבד שגילו של האדם שמגדיר מהי התנהגות אנטי חברתית, משפיע על הפרשנות, אלא גם לגילם של הקורבנות ושל מבצעי הפשע שהופיעו באיורים, יש השפעה.

לדוגמה, הייתה סבירות גבוהה יותר שגם מבוגרים וגם בני הנוער יתארו קבוצת צעירים שחוסמת את המדרכה כהתנהגות אנטי חברתית, מאשר אם קבוצת נשים בגיל העמידה עם עגלות ילדים חוסמות את המדרכה.

ובתגובה לאפיזודה נוספת שבה קבוצת בנות מטיחה עלבונות באישה מבוגרת, כל המבוגרים וכל הצעירים (מלבד 5), ציינו שזו התנהגות אנטי חברתית. אבל בתרחיש אחר, שבו אדם מבוגר צועק ומקלל קבוצה של נערים, רק 60% מהמבוגרים ראו בהתנהגות זו אנטי חברתית, לעומת 76% מהמשתתפים הצעירים.

כאשר משתתפי המחקר דיברו על התרחישים, המבוגרים אמרו שהם יצאו מנקודת הנחה שהבנים בוודאי עוררו את זעמו של הקשיש, וחלקם אף אמר שהקשיש הוא בוודאי אדם אמיץ שלא חשש להתעמת עם הצעירים.