זכאות לדיור מוגן

דיור מוגן פרטי מאפשר למבוגרים עצמאיים לחיות חיים איכותיים ברמה של מלון חמישה כוכבים ובמסגרת שמעניקה שירותי אבטחה, שירותי בריאות 24 שעות ביממה, שירותי אחזקה, ניקיון וכביסה, וחדר אוכל שמציע ארוחות מאוזנות שמתאימות לצרכים של הדיירים. בנוסף לכל הפינוקים האלה, מציע הדיור המוגן לדייריו גם מבחר של מתקנים לשעות הפנאי ומגוון של פעילויות חברתיות ותרבותיות.

לדוגמה, בבית גיל פז יכולים הדיירים ליהנות ממתקנים כגון: חדר כושר, בריכת שחייה, חדרי חוגים מאובזרים ואולם קולנוע. מעבר למתקנים אלו, מתקיימות הרצאות, פעילויות ספורט שונות (כולל התעמלות במים) וחוגים במגוון תחומים.
כך הופכים החיים בדיור המוגן לחיים משמעותיים, מלאי חיוניות, עניין ושמחה.

למרות כל היתרונות של הדיור המוגן, המגורים במסגרת זו כרוכים בעלויות גבוהות יחסית. המשמעות היא שלא כל אדם מבוגר יכול להרשות לעצמו להתגורר במסגרת יוקרתית שכזו, בעיקר אם אין בבעלותו בית או דירה אותם יוכל להמיר ליחידת מגורים בדיור מוגן פרטי.

אבל יש במדינת ישראל פתרון מצוין גם לאנשים אלה והם יכולים למצוא את מבוקשם בדיור מוגן ציבורי. הדיור המוגן הציבורי הוא אפשרות זולה שמיועדת למבוגרים בעלי הכנסה נמוכה ולעולים חדשים.
אנשים מבוגרים (נשים בגיל 60 ומעלה וגברים בגיל 65 ומעלה) שאין בבעלותם בית או דירה, זכאים להתגורר בדיור מוגן ציבורי. מטבע הדברים ניתנת עדיפות למבוגרים שהכנסתם נמוכה או שהם מתגוררים בדירה של עמידר או עמיגור ומעדיפים לעבור לדיור מוגן ציבורי.

כמו הדיור המוגן הפרטי, כך גם הדיור המוגן הציבורי מיועד לאנשים עצמאיים. דיור מוגן לא מספק למבוגרים נזקקים שירותי סיעוד או תמיכה יומיומית לביצוע המטלות הבסיסיות (כמו התלבשות, רחצה ואכילה). לכן, הזכאות לדיור מוגן ציבורי תלויה במידה רבה גם בעצמאות של המבוגר.

אגב, יש מסגרות של דיור מוגן, שפתחו גם מחלקת סיעוד. מחלקה זו מיועדת בדרך כלל לדיירי הבית שמצב בריאותם התדרדר והם זקוקים כעת לשירותי סיעוד ורפואה צמודים. בבית גיל פז יש מחלקה סיעודית מודרנית שמופעלת ברישיון של משרד הבריאות.
למי פונים? ובכן, תלוי בתאריך העלייה לארץ. מבוגרים שעלו ארצה לפני ספטמבר 1989 אמורים לפנות לעובדת הסוציאלית ברשות בה הם מתגוררים. מבוגרים שעלו לארץ לאחר תאריך זה אמורים לפנות למשרד הקליטה ברשות בה הם גרים.

לפני שמגישים את הבקשה צריך להצטייד בצילום של תעודת זהות, באישורים על ההכנסות הקיימות, ובאישור של משרד הבינוי והשיכון באשר לזכאות לדיור מוגן ציבורי. בנוסף לאלה, יש להצטייד בטופס תפקודי ובתעודה רפואית מרופא המשפחה. תעודה זו תהווה אסמכתא לכך שהפונה הוא אכן עצמאי מבחינה בריאותית ונפשית.
לעומת הדיור המוגן הפרטי, העלויות של הדיור המוגן הציבורי הן נמוכות ביותר ואף מסובסדות על ידי המדינה. בין הדייר לבין חברת הדיור נחתם חוזה שכירות. בדרך כלל מדובר בתשלום חודשי שגובהו נקבע לפי ההכנסות הכוללות של הדייר (8% מכלל ההכנסות). גובה ההכנסות נקבע לפי המסמכים שמציג הפונה, מסמכים שמעידים על המצב הכללי, כמו למשל: תלושי המשכורת האחרונים או קצבאות של הביטוח הלאומי.

אין ספק שדיור מוגן ציבורי, ממש כמו הדיור המוגן הפרטי, מאפשר לאנשים מבוגרים לגור בנוחיות ובבטחה במסגרת של קהילה מחבקת ותומכת.