ברגע שאדם מגיע לשנות השמונים לחייו, מוות ואובדן הופכים לעיתים קרובות לחלק מחייו. קשישים שמאבדים את בן/בת הזוג לאחר שהיו נשואים רוב שנות חייהם חווים אבל, צער ולפעמים דיכאון. עם זאת – טוענת ד”ר ג’ולי פירס, פרופ’ לפסיכולוגיה בלינצ’ברג, המכללה הקהילתית בווירג’יניה – אנשים אלה מגלים שבמצבם הם חווים יותר רגשות חיוביים מאשר שליליים. לדבריה, "בסופו של דבר אנשים מתמודדים הרבה יותר טוב מכפי שאנו מדמיינים”.
תמיכה במבוגרים
היום, כאשר דור הבייבי בום נכנס לשנתו ה-65, ובני ה-85 ומעלה נחשבים לקבוצת האוכלוסיה שהולכת וגדלה במהירות הרבה ביותר – עניינים שקשורים לאנשים מבוגרים הופכים לחשובים ולדחופים יותר ויותר.
"תמיד אנחנו צריכים להקדיש תשומת לב רבה למבוגרים, אבל היום אנחנו חייבים לעשות זאת, כי מטבע הדברים דור המבוגרים של היום עובר מעברים ושינויים הרבה יותר מאשר בעבר”, מדגיש ד”ר פיטר בץ,רופא גריאטרי בלינצ’ברג.
לפי ד”ר בץ, חינוך והיערכות לאתגרים ולשינויים שמתרחשים בעת ההזדקנות, הם מהנכסים החיוניים ביותר למבוגר. ניקח לדוגמה אדם מבוגר שאיבד את אשתו שאיתה חי שנים רבות. פסיכיאטרים מסבירים שהידיעה מה צפוי בתהליך האבל תסייע לאלמן להסביר את הרגשות שלו ולחזות את השינויים האחרים שיחולו בחייו. זוהי חוויה נורמלית, אף שלעיתים קרובות היא כרוכה ברגשות שליליים מאד.
ד”ר בץ משווה את תהליך האבל לגלי הים ששוטפים את החוף ואומר שהרגשות העזים של עצב ואובדן דומים לגאות ולשפל שנמשכים לאורך זמן. כלומר, אנשים שעוברים תהליך של אבל יהיו לעיתים קרובות במצב שבו ירגישו נורמליים לחלוטין ואז, לפעמים ובאופן ממש בלתי צפוי, משהו יעורר בהם רגשות שליליים.
לגבי הדיכאון, ד”ר בץ מדגיש כי בהשוואה לתהליך האבל הטבעי בתגובה למות בן או בת הזוג – דיכאון הוא תחושה מתמשכת ונרחבת יותר של העצב והאבל.
כללים בסיסיים
על אף שאין פרק זמן קבוע שבו אדם מבוגר אמור לעבור תהליך של אבל, קיימים כמה כללים בסיסיים שכדאי למשפחה ולחברים להכיר כדי שיוכלו לשים לב לבריאות הנפשית של יקירם שהתאלמן.
לפי ד”ר בץ, אם רק נבין את מה שצפוי לנו הדבר ייחשב לחצי מההתמודדות הנדרשת. בנוסף להבנה, חברי המשפחה צריכים לתמוך, להיות נוכחים ולעזור ליקירם לבנות מערכת חברתית חדשה ובמקרה שהתפקוד היומיומי של האלמן מתחיל להשתבש, לפנות לעזרה מקצועית. לפעמים, האבל על אובדן בן הזוג יכול להימשך יותר משנה, משום שכל חג, יום הולדת או יום נישואין שעובר, גורם לאלמן או לאלמנה לעבור שוב דרך מערכת נוספת של רגשות. תחושת האובדן והניסיון להגדיר מחדש את התפקיד בחיים ללא בן הזוג האבוד, עלול להוביל לרגשות שליליים.
ד”ר פירסי, פרופ’ לפסיכולוגיה בלינצ’ברג, מעבירה קורס שעוסק בקבוצת הגיל המבוגרת באוכלוסיה. לטענתה, אי אפשר להניח שכולם יגיבו באותה צורה למותו של בן הזוג. עם זאת, המבוגרים סובלים מהשפעה מורכבת עקב ההפסד המצטבר. ד”ר פירסי מתארת את המצב כאפקט הדומינו, ואומרת שאובדן של בן זוג בא לעיתים קרובות לאחר שהאדם הפסיד גם את מקומו ואת תפקידו בבית ובקהילה. לכן, מעודדת ד”ר פירסי את הקשישים ובני משפחותיהם לחפש תמיכה חברתית לבן המשפחה שנמצא באבל, ולהיות מודעים לאפשרות שייכנס לדיכאון.
ד”ר בץ טוען שבימינו האוכלוסיה המבוגרת גורמת לכך שניתנת קדימות לסוגיות של בריאות ואיכות חיים. זאת בזכות דור הבייבי בום המזדקן. דור שמודע באופן יוצא דופן לבריאות הגופנית והנפשית שלו. החיפוש של אנשים אלה אחר ידע בכל מה שקשור לרווחתם הנפשית והפיזית, יביא, יותר מאשר כל דבר אחר, גם לרווחתה של כלל האוכלוסיה המזדקנת. לכן, מדגיש ד”ר בץ, חשוב להציב יעדים מתמשכים לאזרחים המבוגרים ולקבוצות הגיל שמתקרבות לגיל השלישי.
