לפעמים קיים פער בין הילדים להוריהם המבוגרים באשר למעבר לבית
דיור מוגן. הילדים דואגים לביטחון ההורים וחוששים מכך שהם גרים לבד בבית ללא הגנה, בעוד שההורים דואגים לאוטונומיה שלהם וליכולת להמשיך ולנהל אורח חיים עצמאי. במצב זה חשוב להרגיע את ההורים ולהציג בפניהם את יתרונות הדיור המוגן ואת האפשרויות לחיים עשירים ומלאי עניין גם במסגרת דיור מוגן.
אם לאחר אירוע בריאותי שמגביל את ההורה המבוגר קל אולי לילדים לשכנע אותו לעבור לחיות בדיור מוגן – הרי שיהיה להם קשה לעודד הורים עצמאיים להחליף את הבית, את השכונה ואת הסביבה המוכרת – ולעבור לחיות ביחידת דיור במסגרת דיור מוגן במקום זר ולא מוכר.
איך לדבר עם ההורים על דיור מוגן או בית אבות
כשמדובר בשיחה עם ההורים המבוגרים על מעבר לבית מוגן, מדגישה Stella Henry שכתבה ספר על הנושא (The Eldercare Handbook: Difficult Choices), שזוהי כנראה אחת ההחלטות הקשות ביותר שהבן יצטרך לקבל. לטענתה, קשישים רבים מאמינים (אמונה לא ריאלית) שיוכלו לדאוג לעצמם עד סוף חייהם. בנקודה זו הילדים ובני המשפחה האחרים (נכדים וחברים) יכולים להתערב, לזהות את הבעיה וליזום שינוי. קרי, לפעול למען העברתם לדיור מוגן.
מומחים לנושא מציינים שלא חשוב מה גיל ההורים, עכשיו הזמן להתחיל ולשוחח איתם על העתיד. דיבור על הנושא בשלב מוקדם יגרום לכך שמילים כמו "בית מוגן” יאבדו בהמשך מעוקצם. דבר זה חשוב בעיקר נוכח המציאות שבה קשישים רבים מפגינים חוסר ידע בנושא, כשהם מתחילים לבחון את האפשרות של מעבר לדיור מוגן.
גב’ הנרי, מטפלת מקצועית במבוגרים בארה”ב, ציינה ב-The New York Times וב-Wall Street Journal, ש-95% מהמטופלים שלה מגיעים אליה כשהם כבר במצבי משבר. התוצאה היא קשישים מבולבלים, לא מאורגנים, ומשפחה בעלת כוונות טובות אבל בעצם במצב של תוהו ובוהו.
לטענתה, ניתן להימנע מתוצאות עגומות אלה על ידי ניהול שיחות באופן שגרתי עם ההורים לגבי מה שצופן להם העתיד. לפי הנרי, הילדים יכולים להפוך את הבעיה ולהציגה כבעיה שלהם ולא של ההורים. למשל, במקום להגיד לאם: "את חייבת לעשות את זה, או לעשות את זה”, עדיף להגיד משהו כמו: "אמא, אני חושב עלייך ומדאיג אותי לראות אותך במצב זה”. סביר להניח שכך הבן לא יאבד את אמו והיא תהיה מוכנה להקשיב לו.
הורים נוטים לפעמים להסתיר מילדיהם הבוגרים דברים כדי לא להדאיג אותם, טוענת הנרי. עם זאת, אם הבן יראה להורים שהוא מנסה לעזור להם, ושהוא דואג לרווחתם באמת ובתמים, הדבר יעשה את כל ההבדל.
הפסיכולוג ג’ייקובס מציע להגיד להורים, למשל: "איני יכול לקבל החלטות במקומכם, ואיני יכול להגיד לכם איך עליכם לחיות. אבל ארגיש טוב יותר אם נוכל ללכת יחד לבחון את המתקנים שמציע הדיור המוגן, כך שתוכלו להכיר את האפשרויות העומדות בפניכם”.
לטובת ההורים וכלל המשפחה עדיף להימנע מעימותים מיותרים בנושא הרגיש. ובכל מקרה חשוב לזכור שטובת ההורים צריכה להיות נגד עיני הילדים בכל החלטה שהיא.
